בצל סערת עופרת שנמצאה במי הברז ב-29 יישובים בישראל, עולה השאלה אילו חומרים מזיקים נוספים נמצאים במי השתייה שלנו, ומה ניתן לעשות כדי להבטיח שהמים שאנו שותים הם נקיים ובריאים לשתייה?
בחודש שעבר פרסם משרד הבריאות כי ב-29 יישובים בישראל העופרת היא רכיב קבוע במי השתייה בשנה האחרונה לפחות, ובשמונה יישובים נוספים נמצאה בשנה האחרונה עופרת במי השתייה בריכוז החורג מהתקן המותר של משרד הבריאות. כידוע, מרבית המים השפירים המסופקים לצריכה הביתית במדינת ישראל מקורם באקוויפר החוף וההר, שמהם נשאבים מי התהום ע"י קידוחים. אקוויפר החוף משתרע מתחת לאזורים הבנויים הצפופים ביותר של מדינת ישראל, אזורים שהם בצפיפות שיא גם בהשוואה בינלאומית. צפיפות זאת של האזורים הבנויים גורמת לחדירה מסיבית של מזהמים למי התהום, כתוצאה מהפעילויות השונות של האדם באזורים אלו. המזהמים החודרים לאקוויפר של מי התהום משתרעים על כל הטווח האפשרי של מרכיבי איכות המים ומהווים בעיה כפולה למדינת ישראל.
המזהמים של מי התהום, שמדינת ישראל צריכה להתמודד איתם, כוללים מזהמים "טבעיים" כגון קשיות=אבנית המים (שמקורה במינרלים בקרקע), מוצקים מרחפים (החודרים למים מהסביבה דרכה מגיעים המים לנקודת השאיבה) וכלורידים (חדירת מים מליחים עתירי נתרן, מי ים ועוד). אבל בנוסף להם קיימת גם תרומה אנטרופוגנית (שמקורה באדם), הכוללת מזהמים חקלאיים (כמו חומרי הדברה החודרים דרך הקרקע עד מי התהום), מזהמים תעשייתיים (כמו מתכות כבדות ותרכובות אורגניות שמקורן במפעלי תעשיה), שפכים ביתיים, מזהמים שמקורם בצנרת ישנה ומוזנחת (כגון עופרת) וזיהומי דלקים שמקורם הן בתעשייה והן בתחבורה[1].
איך ניתן להתמודד עם מזהמים אלו?
ישנה האופציה המוכרת והיקרה של קניית מים מינראליים בבקבוקים, אך יש לזכור כי היא כרוכה בזיהום סביבתי הנובע משימוש בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים, ומסכנת חדירת רעלים מהפלסטיק לתוך המים שבבקבוקים. מעבר לכך, קיימים בשוק מספר רחב של מסנני מים הניתנים לרכישה במגוון מקומות וברשתות הקמעונאיות הגדולות. אחת החברות המוכרות בתחום, והיחידה המסוגלת להפחית משמעותית בשיעור העופרת במים*, היא חברת סינון המים הגרמנית בריטה.
הפילטר של בריטה עושה שימוש בטכנולוגית גרגרי פחם פעיל העשויים משרפת עץ הקוקוס, ומחלף יונים המורכבים משרף שטעון במימן. תרכובת זו מאפשרת להפחית משמעותית באחוזי האבנית, הכלור ומתכות כבדות כגון עופרת, כספית, קדמיום ונחושת במי הברז. לכן, במידה ומקור העופרת נובע מדליפה של צנרת ישנה, סנן בריטה יוכל לסייע בהפחתתה בצורה משמעותית, כפי שעלה מבדיקות שביצעו אוניברסיטת קראנפילד בבריטניה ואוניברסיטת קלבריה באיטליה.
כולנו יודעים שהגוף שלנו מורכב מ-70% מים, שתפקידם בגוף האדם משמעותי ביותר. לכן, קריטי כל כך שהמים שאנחנו שותים יהיו נקיים ככל הניתן ממזהמים שונים החודרים אליהם.
* יש לציין כי המסנן של בריטה אפקטיבי רק במידה ואחוז העופרת במים הוא המותר על פי חוק – 10 מיקרוגרם לליטר. במידה וישנה חריגה מכמות זאת ואחוזי העופרת במים גבוהים יותר, אין להסתמך על המסנן בלבד אלא מומלץ לפנות לרשות המים האזורית במקום המגורים לבדיקת רמת העופרת במים בביתך.
[1] המידע שלהלן לקוח מן המאמר "הטיפול במי שתייה- מזהמי מי התהום והרחקתם" שנכתב בידי פרופ' אבנר עדין (ראש המעבדה המרכזית לטכנולוגיה של טיפול במים ויו"ר האיגוד הישראלי למים. היחידה למדעי הסביבה, האוניברסיטה העברית בירושלים) ורמי הלפרין (מהנדס יועץ, לשעבר מהנדס ראשי לבריאות הסביבה, משרד הבריאות) ופורסם במגזין "הנדסת מים, נוזלים והשקייה".
----
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.