חווית ה"שוטטות" בחאן בבאר שבע, בית שמש דרך דימוי של בודריאר והמופע המרחבי של המוות בעיר - בית הקברות
עבודות ש"מדברות ארכיטקטורה"
אירוע פתיחה חגיגי: 24.8 ב 19.30 נעילת התערוכה: 31.8 - התערוכה פתוחה לקהל הרחב
בטקס הפתיחה נקיים ג'אם מוזיקלי בחברת סטודנטים, מרצים ואורחים. במסגרת הטקס נוקיר את פועלו של פרופ׳ דוד קאסוטו, מהמומחים הגדולים ביותר בתחום בתי הכנסת בארץ ובגולה, לשעבר סגן ראש העיר ירושלים וגם ראש בית הספר לארכיטקטורה באוני' אריאל ומרצה בכיר.
תערוכת בוגרי בית הספר לארכיטקטורה מאוניברסיטת אריאל, תתקיים השנה במרכז עמיעד ביפו לצד שוק הפשפשים (ברח' עמיעד). התערוכה פתוחה לציבור הרחב ותתקיים בין התאריכים: 24.8.17-31.8.17. בתערוכה יוצגו עבודות הגמר של כל בוגרי בית הספר לשנת תשע"ז, לצד עבודות מצטיינות משנים א'-ד' .
ליצור ארכיטקטורה הינו אתגר קשה אך בו זמנית נפלא. יצירה אדריכלית דורשת סבלנות, השתוקקות ודיוק- כמו קריאת שיר- הארכיטקטורה מבקשת לגעת ברכות בכתפו של המתבונן, נגיעה עדינה שפירושה: שׂים לב, האט- "כאן מדברים ארכיטקטורה". המכשול השכיח ביותר הוא, הקריאה החפוזה והאוטומטית. אפילו כאשר ערים לכך לא תמיד משנים את 'התדר' בגלל שאנו סומכים יתר על המידה על ניסיוננו, טעמנו וחוש השיפוט שלנו.
ההאטה מרחיבה את הקשב, מרווחת את התודעה, מפנה יותר מקום. וכמו שיר הארכיטקטורה תובענית היא, דורשת קשב מרבי ואינה בהכרח מוכנה לחשוף את עצמה באבחה אחת. האטה אינה עניין פשוט, ולעיתים כמוה כתנועה בניגוד לכיוון הפנימי של כל הווייתנו.
פרויקטי הגמר המוצגים בתערוכה ערים ונתונים למצב זה. כל פרויקט מוצג הוא אישי והנושאים הנדונים נבחרו ע"י הסטודנטים. אין מתכון קבוע או ידוע מראש לפרויקט הגמר, יחד עם זאת עליו להכיל מספר תכונות כדי שיהיה ראוי למעמדו: כמו העלאת שאלה ו/או עניין עקרוני, הבעת עמדה ערכית, היכולת להוות שדה לחיפוש וניסוי אינדיבידואלי, להיות ביקורתי, רלוונטי, ולהגשים ממדים של השראה ביצירת חוויית מקום מוחשית.
תערוכה זו היא כל כולה של הסטודנטים שאוצרים, מעצבים, ומפיקים באופן עצמאי את תערוכת סוף שנת הלימודים תשע"ז, שתהיה כזו הראויה להיות חלון הראווה של בית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל .
צוות המנחים: פרופ' גלעד דובשני, ד"ר עדנה לנגנטל, ד"ר גלעד שבייד, אדר' יהושע לוי, אדר' דניאל אזרד, אדר' אודי מנדלסון, אדר' שמואל גרוברמן. מרכז הסטודיו: אדר' איציק אלחדיף.
להלן 3 עבודות גמר מייצגות ממבחר של כ 50 עבודות שיוצגו בתערוכה:
שהם בן חמו מבית שמש / אבסטרקט - הרווח הפוטנציאלי: בעידן בו עדים להתפשטות כרונית של הערים ושכפול שיטתי של המרחב העירוני, שהם מבקשת ליצור השהיה, קריאה מחודשת של המרחב. ההתפתחות החוצה בכדי לייצר היאחזות בשטח שרווחה בשנות ה-50 אינה רלוונטית עוד. ובכל זאת, אנו ממשיכים ללכת אל הספר ורואים בו את הפוטנציאל ההתפתחותי של העיר. מבלי לשים לב, אנחנו מייצרים כל הזמן ספר חדש.
הפרויקט עוסק בחיפוש אחר הספר החדש של העיר, המקום בו התרוקנה העיר מתוכנה עקב השעתוק אל החוץ. ממרחב זה, העיר תוכל להשיב לזרועותיה את היחסים שאיבדה. הפרויקט כולל שיטה לאותו חיפוש. שלב אחר שלב, מזיהוי הספר ועד גילוי היחסים בו. השיטה משתמשת בעולם ה"מדומיין" ככלי. העולם הממשי פוגש את העולם המדומיין, שביניהם נרקם ריק תודעתי מתוכו ניתן לייצר את הפוטנציאל ההתפתחותי של העיר.
אדלה טבק, מירושלים / חווית העומק, החאן בבאר שבע: אדלה מתחקה אחר עבודתו של מרלו פונטי ועוד פנומנולוגיים המדגישים את החוויה הגופנית והחושית, כבסיס לקיום מושג המקום וההשתכנות בעולם. לעבודה שני חלקים: בראשון הרקע התאורטי הדן במושגי עומק ותנועת הגוף. והשני מסביר את בחירת העיר באר שבע כמקום התערבות, ההתערבות מבוססת על תופעת ה״שוטטות״ כמושג מנחה לתנועות גופניות שונות בעיר.
אדלה טבק בחרה לחקור תופעות אלה בקצה העיר באר שבע בו יצרה חאן. תופעת החאן תחילתה בדרך המשי ההיסטורית. החאן מהווה מרחב אירוח היושב בדרך ובכניסה לעיר ושימש כמין מרחב לינה ושוק זמני לשוכרים העוברים בדרך. אדלה מבקשת לאמץ את מהותו של מרחב מארח זה ולנטוע בקצה העיר יסודות שיאפשרו מערכת יחסים חדשה בעיר, כזו המבוססת על מרחב אירוח ושוטטות, שבונים יחד תפיסה חדשה לעיר.
הילה דוד, מתל אביב, בית קברות ועיר: הידיעה כי תנועות החיים נעצרות ללא התרעה, קופאות, מייצרת חוסר ידיעה ותחושת היעדר תמידי המלווה את חיינו ונשארת ללא מענה. הגורל המצופה מפחיד, ולעיתים אנו עסוקים בחיפוש אחר תשובה שתשקיט את ההכרעה של הבלתי ניתן לשליטה. ייצרנו עיר "אחרת", בה משכנים את המתים אחד לצד השני. בית הקברות הופך לשדה זיכרונות סטטיים, אוסף המצבות נראות כמאגר קופסאות אבן המסודרות בסדר מופתי. האם אנו מנציחים את עצמנו? בהסתכלות על המופע המרחבי של המוות בעיר מצאה הילה דמיון בין קופסאות המגורים חסרות הזהות והקונטקסט בהן אנו עורמים את עצמנו.
הפרויקט עוסק במפגש בין העיר הגנרית לתופעת המוות במרחב בניסיון להוציא את המוות מ"הסופיות שלו". ייצוג ויזואלי, מרחבי, לדבר שמעבר לתפיסתנו. החקירה הופכת לכלי פרשני ביקורתי, דרכה נעשה ניסיון לנסח מהו מרחב המוות בעיר? מהי עיר? וכיצד הם נפגשים?
· אירוע הפתיחה 24.8 ב 19:30: במהלך השבוע, צפויות הרצאות בסוגיות אדריכליות מקומיות וגלובליות ואירוע נעילת התערוכה יתקיים ב 31.8 - פרטים ימסרו בהמשך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.