רק לפני שבועיים היא עוד היתה אתנו, ממלאה את קירות הבית באמונה, באהבה, בהוויה אימהית צרופה. ביום שנפטרה אבא עשה סיום מסכת בבית והיא מלמלה בכוחות אחרונים את תמצית חייה עלי אדמות: "אמן יהא שמה רבא"
כזו היתה אמא שלנו לפני 12 שנה וכזו נשארה גם אחרי שנים של ייסורים קשים במחלה הנוראה.
בהתחלה היא לא הסכימה לאף אחד לבוא אתה לטיפולים: "אבא צריך להמשיך ללמוד ואתם תמשיכו את שגרת החיים..."
ככה הלכנו לבית הספר, יצאנו לטיולים, בילינו בחוגים ולא ידענו מה אמא עוברת כדי להמשיך להיות פה בשבילנו בכל רגע...
לבד התחברה לעירוי, לבד סבלה וכשחזרה הביתה חייכה במאור פנים והסוותה את הכאב, אבל לאט לאט הפך הסבל לחלק מרכזי בחייה ולא היה ניתן להסתיר אותו יותר.
את אבא שלנו אי אפשר היה כמעט להשיג, הוא ניסה ודאג שאמא תקבל את הטיפול הכי טוב.
השנים עברו מהר מידי, אבא ואמא ניהלו מירוץ נגד השעון, מנסים לעצור את גרגירי החול של החיים. הם הספיקו לחתן חמשה ילדים כשבכל אחת מהחתונות אמא דואגת להיראות במיטבה ולא להרוס את השמחה לאף אחד.
אבל כל זה היה עד לפני שנה.
כשהמחלה הגיע למח, המשחק נגמר ובבת אחת נחשפנו אל מאחורי הקלעים של החיים שלנו. אמא החלה לאבד זיכרון, להתקשות בהליכה ולבסוף גם בעמידה עד שנפטרה לפני שבועיים.
מאז - אין לנו מנוחה ואנחנו רועדים מפחד...
אנחנו מתחננים אליכם מעומק הלב: אנא תעזרו לו להשתקם כלכלית, תנו לנו לפחות אבא, תשאירו לנו את הבית שאמא טפחה באהבה...
תזכו למצוות:
ילדי משפחת גוטמן
: כנסו לסייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.