פרויקטי גמר באזור הדרום בוגרי ביה"ס לארכיטקטורה אוני' אריאל תשע"ט 2019
טבע ועיר בערד, מגורי דור ה Y בבאר שבע, המשך קיומו של הקיבוץ ושיתוף בין עיירת פיתוח למושב חקלאי –
תכנונים באזור הדרום
"פרויקט הגמר הוא חלק ממסע גילוי ופרשנות אישית של כל סטודנט, מסביר פרופ' אדר' בני לוי ראש בית הספר לארכיטקטורה, מסע שתכליתו יצירת רעיונות ומקומות ראויים עבור החברה והסביבה באמצעות ארכיטקטורה, זהו פרויקט אישי אך עם דגש על דיונים ולמידה משותפת. מספר תכונות יסוד נדרשות בפרויקט; להעלות ענין עקרוני ולהציב עמדה ערכית וביקורתית על כך, לחדש, להיות שדה חיפוש, ניסוי וביטוי אינדיבידואלי בעל ערך קולקטיבי וכן לעורר את המחשבה והרגש. בהתאם לכך לא נקבע השנה נושא על וכל סטודנט בחר באופן אישי נושא – התוצאה היא פרויקטים מגוונים המתפרשים בכל הארץ".
להלן מספר פרויקטים מאזור הדרום של בוגרי בית הספר לארכיטקטורה:
יפעת שרעבי מרעננה - בין אדמה לאורבניות - נווה המדבר בערד - בהנחיית אדר' יהושוע לוי: ערד, עיר מדבר, בצפון מזרח הנגב, על הציר בין באר שבע לים המלח, תוכננה בשיא גובהה כך שמספר ואדיות מקיפים אותה מצדדיה, ומהווים אזור שוליים פראי וטבעי. העיר לא תוכננה באופן שיבטא את הקשר בין אורבניזם ומדבר. השאלה בפרויקט - איזה יחס עיר אמורה לקיים עם הטבע שעוטף אותה וכיצד אפשר לחיות הכי קרוב לאדמה אבל כחלק ממערך אורבני שלם? הפרויקט מתייחס לסוגיה זו ומנסה ליצור צורת מגורים חדשה המשלבת באופן קוהרנטי בין השניים. התכנון האורבני יוצר סיפור דרך אזורים נבחרים בעיר, ומאופיין במרקם שונה בכל נקודה בדרך, מהשכונות הוותיקות, דרך כיכר העירייה, אל המערכת החדשה היורדת אל הוואדי, באמצעות סמטאות המובילות אל חצרות מרכזיות המהוות אזורי מפגש ושהייה בדרך.
אביעד הניג מירושלים - רצוא ושוב, תופעת המגורים בדור הY, בבאר שבע, בהנחיית אדר' אודי מנדלסון: האדם מאז ומעולם חיפש לעצמו קורת גג. כצורך בסיסי במחסה, וברובד עמוק יותר כצורך ב'בית', במקום בעולם. האדם המודרני הישראלי, המכונה לעתים 'דור הY' נתון במהלך חייו בתהליכי חיפוש. גם לאחר בניית בית, ישנו גם חיפוש אישי ופנימי. דבר שלעיתים מוביל לשינוי מקום ובית. אם כך, איך ניתן לייצר מקום פיזי שיכיל את המורכבות הזו, מחד מקום בטוח, ומאידך, יאפשר תנועה וחיפוש? בעולם בו מקום האדם אינו קבוע, גם הבית, צריך להכיל בתוכו את היכולת הזו לתנועה.
להכלת מורכבות זו, הגדרתי מקום שנקרא 'כוך'. הכוך זו הנקודה בה האדם המחפש , יכול לרגע להרגיש בבית. הכוך לעולם אינו מקום מוגדר וסגור, אלא יכיל אפשרות לאירוע נוסף – מפגש, תנועה, ויהיה במערכת יחסים עם מה שסביבו.
המעשה האדריכלי הוא ניסיון לייצר סביבת מגורים שמייצרת את המורכבות הזו בחלל, מצד אחד המקום לשהות, להיות, ומצד שני לאפשר את המשך התנועה הבלתי פוסקת. הבית שהוא גם המקום השקט, אך בו בעת גם הדרך אל הבית, מהרחוב הסואן, מהחצר המשותפת, החלל המשותף, ובו זמנית גם היציאה החוצה, אל עבר האפשרות של ה"כוך" הנוסף.
שלמי זלקינד מקיבוץ קבוצת יבנה – "הקיבוץ" - הקיבוץ במאה ה-21 - בהנחיית אדר' אודי מנדלסון: "כיצד יש לחשוב על הקיבוץ כיום כתופעה חברתית תרבותית ואדריכלית?" "מהו באופן שבו ראוי לקיבוץ להשתנות, כתגובה להשפעות אשר חלות עליו ועל החברה בכלל, ובהתאם לעיצוב המחודש של הערכים והאידאות עליהם הוא מושרש, וזאת על מנת לשוב ולהוות אלטרנטיבה ראויה לצורת החיים בעיר במושב ובכפר." הפרויקט מציע דרך התמודדות, אשר עשויה לאפשר לקיבוץ להמשיך להתקיים - " הקיבוץ" - הקיבוץ העתידי. קיבוץ, ששומר על הערכים הקיומיים של הקיבוץ המסורתי, אך פתוח לשינויים והשפעות מן החוץ, ויוצר קיבוץ חדש, עתידי, רלוונטי ואטרקטיבי, עם האיכויות הייחודיות של המרחב הקיבוצי.
חגית שירה הלפרין מהיישוב צופים -- מרכז עירוני משותף למושב פדויים והעיר אופקים – בהנחיית אדר' נתי רותם: מרחב ההתייחסות - צפון הנגב המערבי, המתאפיין בטופוגרפיה שטוחה ובמושבים חקלאיים, ישובים קהילתיים ועיירות פיתוח. נקודת ההתייחסות היא העיר אופקים וציר הנגיעה שלה במושב החקלאי פדויים מצפון אליה. אופקים היא עיר שלא התפתחה כראוי בשל ניתוקה מהציר הליניארי אשקלון - שדרות - נתיבות - באר שבע. נראה כי רק תושביה מגיעים אליה ואין עוברים בה בדרך למקום אחר. נקודת החיבור בין העיר אופקים למושב פדויים היא כיום כביש כגבול בין העיר למושב. ההצעה בפרויקט היא חיבור בעל אופי מגוון, המייצר הדדיות בין הפתוח לסגור, ציבורי -פרטי, כאשר הוא מנכיח את זהות המושב והעיר, בד בבד עם ניצול האופק הרחב ליצירת מבטים ומצבי ביניים בין עירוניים. חגית שירה הלפרין קיבלה תעודת הצטיינות על עבודתה והישגיה בבית הספר לארכיטקטורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.