אריקה פרישקין, האישה שלא יכלה להפגין איתנו
12 אלף נשים וגברים השתתפו במצעד הנשים בשבוע שעבר. יחד, מחינו על ההפקרה של נשים נפגעות אלימות על ידי הממשלה.
על הבמה היו גם שתי נשים יקרות במיוחד: תמר דהאן, שותפתנו למטה המאבק "בעל כורחן" למען נשים נפגעות אלימות שהורשעו ברצח בן זוגן המתעלל, וסימונה מורי הגיבורה, שהייתה אחת מהנשים ששוחררו בעקבות הקמפיין הציבורי. הן הזכירו לנו שאישה אחת לא יכלה להיות איתנו באותו ערב.
האלימות הייתה מנת חלקה של אריקה פרישקין בכל ימי חייה. בנעוריה עברה אונס קבוצתי אלים. בן הזוג המתעלל והסדיסט שלה היה מכה אותה מול בני משפחתו, ברחוב, נועל אותה שבועות בשירותים ומאיים עליה באקדח. כשנעצרה בשנת 2003 בגין רצח המתעלל המילים הראשונות שלה היו "נכון, אני רצחתי אבל הוא רצח אותי שבע שנים".
12 פעמים היא התלוננה במשטרה, ואפילו הרשעה לא עצרה אותו. שלוש פעמים שונות היא נאלצה לברוח למקלט נשים נפגעות אלימות. המדינה לא הגנה עליה, וגזרה עליה 30 שנות מאסר אחרי שהגנה על עצמה.
איגוד מרכזי הסיוע, בשיתוף מטה המאבק "בעל כורחן", פועל להביא לשחרורה המוקדם של אריקה, שיושבת כבר 17 שנים בכלא. לפני כשנתיים הגישה אריקה בקשת חנינה. אנחנו מחכות ששר המשפטים הנכנס, אבי ניסנקורן, ונשיא המדינה, ראובן ריבלין, יקבלו את ההחלטה הנכונה היחידה – לתת חנינה לאריקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.